בקיעת שיניים אצל תינוקות: סימנים, גיל והקלה

השן הראשונה בוקעת בדרך כלל בין גיל חצי שנה לשנה, ולפעמים כבר לפני חצי שנה. לפי משרד הבריאות, עד גיל שנתיים וחצי עד שלוש בוקעות כל 20 שיני החלב, והקצב שונה מאוד מתינוק לתינוק. הסימנים השכיחים הם ריור מוגבר, ידיים וחפצים בפה, אי שקט וירידה בתיאבון. חום גבוה ושלשול הם כנראה לא בגלל השיניים, ושווה לבדוק אותם בנפרד.

כאן תמצאו את סדר הבקיעה, מה עוזר להקל באמת, ממה כדאי להתרחק, ואיך מתחילים לצחצח.

מתי יוצאת השן הראשונה

לפי משרד הבריאות, הבקיעה מתחילה בדרך כלל בין חצי שנה לשנה. האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים (AAP) מדבר על תחילת בקיעה בסביבות 4 עד 7 חודשים. שני המקורות מסכימים על העיקר: הטווח רחב, והוא מושפע גם מתורשה.

ומה אם השן מתעכבת? משרד הבריאות מציין שאצל תינוקות שעקומת הגדילה שלהם איטית מהממוצע יש לקחת בחשבון מרווח של עד שנה, ושאיחור בבקיעה לא משפיע על העתיד ולא על השיניים הקבועות. AAP מוסיף שאם השיניים מופיעות מאוחר יותר, אין סיבה לדאגה ואין זה אומר שמשהו לא בסדר. אם בטיפת חלב יבחינו בבקיעה מאוחרת מאוד או בסדר חריג, ייתכן שיפנו אתכם להתייעצות במרפאת שיניים.

סדר הבקיעה הכללי

לפי משרד הבריאות, אלה הגילים הממוצעים לבקיעת שיני החלב:

"ממוצע" הוא מילת המפתח כאן. יש תינוקות שהשן הראשונה שלהם עליונה, יש כאלה שמקבלים כמה שיניים בבת אחת, ויש כאלה שלא מראים שן עד אחרי יום ההולדת הראשון. כולם בטווח.

ומה עם הטוחנות?

הטוחנות הן השיניים הרחבות בחלק האחורי של הפה. לפי משרד הבריאות, הטוחנות הראשונות בוקעות בדרך כלל סביב גיל שנה עד שנה וחצי, והטוחנות האחוריות סמוך לגיל שנתיים עד שנתיים וחצי. בגיל הזה הפעוט כבר יכול להצביע על הלחי או לסרב לאוכל קשה, וזה עוזר להבין מה מציק לו. דרכי ההקלה זהות, וגם הכלל לגבי חום נשאר: חום גבוה הוא כנראה לא מהשיניים.

סימנים נפוצים

לפי משרד הבריאות ו-AAP, אלה הסימנים השכיחים שבקיעת שן בדרך:

• ריור מוגבר, הרבה יותר מהרגיל.
• הכנסת ידיים, אצבעות וחפצים לפה, ורצון לנשוך משהו קשה.
• חניכיים נפוחות ורגישות באזור שבו השן עומדת לבקוע.
• אי שקט ועצבנות, לפעמים בכי ממושך.
• ירידה בתיאבון.

יש תינוקות שבקיעת השיניים עוברת עליהם כמעט בלי שמרגישים, ויש כאלה שמתקשים יותר. שתי האפשרויות תקינות.

מה בקיעת שיניים לא גורמת

כאן כדאי לעשות סדר, כי זה הבלבול הכי נפוץ:

• חום גבוה. משרד הבריאות כותב שהקשר בין בקיעת שיניים לחום, נזלת, שיעול ושלשולים שנוי במחלוקת ולא הוכח. AAP מציין שבקיעת שיניים יכולה לגרום לעלייה קלה בטמפרטורה, אבל לא מעל 38.3 מעלות. אם יש חום גבוה מזה, כנראה שהסיבה אחרת.
• שלשול, הקאות, נזלת או שיעול. גם אלה לא הוכחו כקשורים לשיניים. משרד הבריאות ממליץ, אם הם מופיעים, לפנות לבדיקה רפואית כדי לברר את הסיבה.
• תינוק שנראה חולה מאוד. לפי AAP, אם התינוק נראה סובל במיוחד, זה כנראה לא מהשיניים, וכדאי להתייעץ עם הרופאה.

למה זה חשוב? כי קל מאוד לייחס כל חום או לילה קשה לשיניים, ולפספס דלקת אוזניים או מחלה אחרת. בתינוק עד גיל חודשיים, כל חום של 38 ומעלה מחייב בדיקה מיידית, בלי קשר לשיניים. כל מה שצריך לדעת על חום תמצאו במדריך חום אצל תינוק.

הקלה בטוחה

לפי משרד הבריאות ו-AAP, אלה הדרכים שעוזרות:

• נשכן קר מהמקרר. צעצוע נשיכה מפלסטיק רך, ממולא בנוזל או מגומי קשיח, שמקררים במקרר. הקור והלחץ מקלים על הנפיחות. AAP ממליץ לא להקפיא נשכנים, כי במקפיא הם נעשים קשים מדי ויכולים להזיק לחניכיים. בדקו שהנשכן שלם ולא דולף.
• עיסוי חניכיים. אצבע נקייה, תנועות סיבוביות עדינות על החניכיים.
• תרופה לשיכוך כאבים. כשהתינוק סובל מאוד, משרד הבריאות מציין שאפשר לתת תכשיר לשיכוך כאבים והורדת חום במינון המותר לגיל ולמשקל. אם אתם לא בטוחים במינון, שאלו את הרוקח או את הרופאה.
• ניגוב ריר. ריור מתמשך יכול לגרות את העור סביב הפה והסנטר. ניגוב עדין לאורך היום עוזר.
• הרבה חיבוקים. לפעמים זה מה שעובד הכי טוב.

ממה להתרחק

משרד הבריאות ו-AAP מזהירים מכמה פתרונות נפוצים:

מתי לפנות לרופא

בקיעת שיניים היא תהליך טבעי ולא צריכה טיפול רפואי, אבל פנו לרופאה אם:

• יש חום של 38.3 מעלות ומעלה, או כל חום אצל תינוק עד גיל חודשיים.
• יש שלשול, הקאות, נזלת או שיעול שנמשכים, כי לפי משרד הבריאות הם לא הוכחו כקשורים לשיניים.
• התינוק נראה סובל מאוד, לא אוכל ולא שותה, או לא נרגע גם אחרי טיפול בכאב.
• יש לכם שאלה על סדר או קצב הבקיעה. טיפת חלב יכולה להפנות להתייעצות במרפאת שיניים.

למה שיני חלב כל כך חשובות

קל לחשוב שאין טעם להשקיע בשיניים שממילא ינשרו. משרד הבריאות מסביר למה זה לא נכון: בעזרת שיני החלב פעוטות נושכים ולועסים, הן עוזרות לדבר בצורה תקינה, משפיעות על המראה, ושומרות מקום לשיניים הקבועות כדי שיצמחו במקום הנכון. שיניים בריאות תורמות גם לשינה טובה ולביטחון העצמי.

הגורם המרכזי לבעיות בשיני חלב הוא עששת: חיידקים בפה יוצרים שכבה דביקה על השיניים (פלאק), והופכים סוכרים מהאוכל והשתייה לחומצות שפוגעות בשן. צחצוח קבוע מסיר את השכבה הזו, ולכן ההרגלים מתחילים מהשן הראשונה.

ולמי שתוהה מה הלאה: לפי משרד הבריאות, השיניים הקבועות הראשונות מתחילות לבקוע לקראת גיל 6, ובדרך כלל עד גיל 13 מסתיימת הנשירה של 20 שיני החלב והבקיעה של 28 השיניים הקבועות (בלי שיני הבינה).

צחצוח מהשן הראשונה

משרד הבריאות ממליץ להתחיל לנקות מהיום שבו מופיעה השן הראשונה:

• בהתחלה: מנגבים את השן ואת החניכיים בגזה נקייה ולחה, פעם ביום לפחות, גם באזורים שעוד אין בהם שיניים.
• כשיש יותר שיניים: עוברים למברשת עם ראש קטן וסיבים רכים, שמתאימה לפעוטות.
• פעמיים ביום: בבוקר ובערב לפני השינה.
• משחה עם פלואוריד, בכמות של גרגר אורז: מהשן הראשונה ועד גיל שנתיים, משחה בריכוז של 1,000 חלקיקים למיליון (ppm) פלואוריד. הריכוז כתוב על האריזה. בגיל הזה הכמות כל כך קטנה שאין צורך לשטוף.
• מברשת חדשה כל 3 חודשים, או כשהיא מתבלה.

ועוד שני הרגלים ששומרים על השיניים מההתחלה:

• לא נרדמים עם בקבוק. AAP ממליץ לא לתת לתינוק להירדם עם בקבוק, כי חלב שנשאר סביב השיניים מעודד עששת. משרד הבריאות מוסיף שאכילה מבקבוק בשכיבה קשורה לעששת הבקבוק ולדלקות אוזניים.
• מעבר לכוס. מגיל חצי שנה אפשר להתחיל להציע כוס אימון, ולפי משרד הבריאות שימוש ממושך בבקבוק עלול לתרום לעששת.

מתי הביקור הראשון אצל רופא שיניים

משרד הבריאות ממליץ על בדיקה ראשונה בתוך שנה מבקיעת השן הראשונה. AAP ממליץ מוקדם מעט יותר: בתוך חצי שנה מהשן הראשונה, ולא יאוחר מגיל שנה. בפועל, ביקור בסביבות יום ההולדת הראשון מתאים לשתי ההמלצות אצל רוב התינוקות. הביקור הראשון הוא בדרך כלל בדיקה בלבד, ומטרתו גם להפוך את המרפאה למקום מוכר ונעים. לפי משרד הבריאות, ילדים עד גיל 18 זכאים לטיפולי שיניים מונעים בלי תשלום דרך קופת החולים.

לילות של שיניים

תקופות של בקיעה יכולות לשבש את השינה לכמה לילות. מה שעוזר:

• לשמור על שגרת השכבה הרגילה ככל האפשר.
• לתת נשכן קר או עיסוי חניכיים לפני השינה.
• אם התינוק סובל מאוד, לשקול עם הרופאה תרופה לשיכוך כאבים לפני השינה.
• לזכור שזה זמני. אם ההשכמות נמשכות שבועות, כנראה שיש עוד סיבות. עוד על זה במדריך השכמות לילה.

לתעד את השן הראשונה

השן הראשונה היא אחת מאבני הדרך שהורים הכי אוהבים לזכור, וגם נתון שרופאת הילדים ורופא השיניים שואלים עליו. כדאי לרשום:

• תאריך הבקיעה של השן הראשונה, ואיזו שן זו הייתה.
• תמונה של החיוך עם השן החדשה.
• אם היו לילות קשים או ימים של אי שקט, ומה עזר.
• אם ניתנה תרופה, באיזו שעה ובאיזה מינון.

ביומן של ליה מסמנים את "שן ראשונה" כאבן דרך עם תמונה, והאפליקציה רושמת לבד בן כמה התינוק היה. אם ניתנה תרופה לשיכוך כאבים, רושמים אותה עם שעה ומינון, כך שגם ההורה השני יודע מתי מותר לתת שוב. ובסוף השנה, השן הראשונה כבר מחכה באלבום. רעיונות לאלבום כזה תמצאו במדריך אלבום זכרונות לתינוק, ואבני דרך נוספות לפי גיל במדריך התפתחות תינוק לפי חודשים.