אלרגנים לתינוקות: איך חושפים לפי ההמלצות

את המזונות האלרגניים הנפוצים, כמו ביצה, בוטנים, שומשום, מוצרי חלב, חיטה ודגים, לא צריך לדחות. ההמלצות היום הן להכניס אותם כשהתינוק מוכן למזונות משלימים, בדרך כלל סביב גיל חצי שנה (ולא לפני גיל 4 חודשים), אחד בכל פעם, בכמות קטנה ובמרקם בטוח לגיל, ואחרי שהם עוברים בשלום, להמשיך לתת אותם באופן קבוע. תינוקות עם אקזמה קשה או עם תגובה אלרגית קודמת למזון צריכים להתייעץ עם רופא לפני שמתחילים.

במדריך הזה תמצאו למה ההמלצות השתנו, טבלה של האלרגנים הנפוצים ואיך מגישים כל אחד בפעם הראשונה, תהליך חשיפה בבית צעד אחר צעד, איך מזהים תגובה אלרגית, ומה עושים במצב חירום.

למה ההמלצות השתנו

במשך שנים ההורים שמעו את ההפך: לחכות עם ביצה, בוטנים ודגים עד גיל שנה ואפילו יותר, מתוך מחשבה שזה ימנע אלרגיה. המחקרים של העשור האחרון הראו שזה לא עובד, ושלפעמים זה אפילו מזיק.

• ה-AAP (האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים) מתאר מחקר גדול משנת 2015 שבו חשיפה מוקדמת לבוטנים, עם המשך אכילה קבוע, מנעה אלרגיה לבוטנים אצל תינוקות בסיכון גבוה. מחקר המשך על אותם ילדים הראה שההגנה נשמרה לאורך זמן. מחקרים נוספים מצאו השפעה מגינה דומה גם בחשיפה מוקדמת לביצה.
• שירות הבריאות הבריטי (NHS) כותב שדחיית החשיפה לבוטנים ולביצים אחרי גיל 6 עד 12 חודשים עלולה להעלות את הסיכון לאלרגיה למזונות האלה.

השורה התחתונה: אין יתרון בדחייה. כשהתינוק מוכן לאכול, אפשר להתחיל.

מה אומרות ההנחיות

משרד הבריאות ממליץ להתחיל מזונות משלימים סביב גיל חצי שנה, לפי סימני המוכנות של התינוק, ומדגיש שחשיפה לפני גיל 4 חודשים לא מומלצת. ההנחיה היא לתת בהדרגה מזונות מגוונים מכל אבות המזון, כולל ביצים, דגים ומעט מוצרי חלב, ולהגיש אגוזים וזרעים רק כשהם טחונים למרקם חלק. בעמודי ההורות של המשרד אין לוח זמנים מפורט לכל אלרגן, ולכן את הפרטים המעשיים לקחנו מההנחיות של ה-AAP וה-NHS, שתואמות את הקו הכללי הזה.

סימני מוכנות לפי משרד הבריאות: התינוק יושב עם תמיכה, מחזיק את הראש יציב, מתעניין באוכל, מקרב ידיים וחפצים לפה, יודע להעביר מזון בפה ולבלוע, ורפלקס דחיפת הלשון החוצה נעלם. על תחילת הדרך תוכלו לקרוא במדריך התחלת מוצקים.

רשימת האלרגנים הנפוצים

לפי ה-AAP, רוב האלרגיות למזון נגרמות מקבוצה קטנה של מזונות. בוטנים, אגוזים, חלב ושומשום אחראים לרוב התגובות הקשות. כך אפשר להגיש כל אחד מהם בפעם הראשונה בצורה בטוחה לתינוק:

מתי מתחילים

ברוב המקרים: סביב גיל חצי שנה, כשהתינוק מראה סימני מוכנות וכבר טעם כמה מזונות ראשונים בלי בעיה. ה-AAP מציע להתחיל עם כמה מזונות בסיכון נמוך (כמו ירקות, פירות או דייסה), ואחרי שהם עוברים טוב, להתחיל עם האלרגנים. לגבי בוטנים, ה-AAP כותב שאצל תינוקות שאינם בסיכון מוגבר, אפשר להכניס אותם כבר בגיל 4 עד 6 חודשים, ושהמתנה ארוכה יותר עלולה להעלות את הסיכון לאלרגיה.

זה לא מירוץ. אין צורך להכניס את כל האלרגנים בשבוע הראשון. מספיק שבמהלך החודשים הראשונים של המוצקים כולם ייכנסו לתפריט בהדרגה.

איך חושפים בבית, צעד אחר צעד

1. בוחרים יום רגיל. התינוק בריא, לא מצונן ולא אחרי חיסון, וההורים בבית ופנויים.
2. מגישים בבוקר או בצהריים. תגובות אלרגיות מופיעות בדרך כלל תוך דקות ועד כשעתיים מהאכילה. ארוחה מוקדמת מאפשרת לכם לראות את התינוק ער בשעות שאחריה, ולא לגלות סימנים באמצע השינה.
3. מתחילים בכמות קטנה. טעימה קטנה מקצה כפית, במרקם שמתאים לגיל.
4. מחכים ומסתכלים. אם אין סימנים מדאיגים, אפשר לתת עוד קצת באותה ארוחה או להגדיל את הכמות בהדרגה בימים הבאים.
5. אלרגן חדש אחד בכל פעם. ה-AAP ממליץ להכניס מזון חדש אחד בכל פעם ולחכות לפחות יום לפני המזון החדש הבא, ובהנחיות לתחילת מוצקים מדבר על מרווח של 3 עד 5 ימים בין מזונות חדשים. כך, אם מופיעה תגובה, ברור מה גרם לה.
6. ממשיכים לתת. אחרי שהאלרגן עבר בשלום, הוא נשאר בתפריט. על זה בהמשך.

בוטנים ושומשום בצורה בטוחה לגיל

כאן יש שני סיכונים שונים: אלרגיה וחנק. משרד הבריאות קובע שאסור לתת לילדים מתחת לגיל 5 בוטנים, אגוזים, גרעינים ופיצוחים בצורתם השלמה, בגלל סכנת חנק. לכן מגישים אותם רק כממרח חלק, מדולל, או בתוך מחית. חמאת בוטנים סמיכה ישר מהצנצנת היא דביקה, ועדיף לדלל אותה היטב. טחינה גולמית, שנמצאת כמעט בכל מטבח ישראלי, היא דרך נוחה במיוחד להכניס שומשום. על מניעת חנק בהרחבה, ראו חנק אצל תינוקות: מניעה באוכל ומה עושים בחירום.

ביצה

מתחילים בביצה מבושלת היטב: ביצה קשה מעוכה עם מעט חלב אם, תמ"ל או מים, או חביתה מבושלת לגמרי. לא מגישים ביצה רכה או נוזלית לתינוקות. אחרי שהביצה עוברת טוב, ממשיכים לתת אותה באופן קבוע, במנה של כשליש ביצה, לפי הדוגמה של ה-AAP.

חלב ומוצריו

לפי משרד הבריאות, עד גיל שנה לא נותנים חלב פרה כמשקה או כתחליף לחלב אם או לתמ"ל, אבל אפשר להציע מזונות שעשויים מחלב, כמו יוגורט, לבן או גבינה לבנה, לא ממותקים. משרד הבריאות גם מזכיר שמוצרי חלב דלים בברזל, ולכן לא כדאי שיהיו מרכיב מרכזי בתפריט. ובאותה הזדמנות: גם דבש לא נותנים לפני גיל שנה, בגלל סכנת בוטוליזם.

מי צריך להתייעץ עם רופא לפני

לפי ה-AAP, תינוק שיש לו או שהייתה לו אקזמה קשה ומתמשכת, או שכבר הייתה לו תגובה אלרגית מיידית למזון כלשהו (במיוחד לביצה), נחשב בסיכון גבוה לאלרגיה לבוטנים. במקרים האלה מדברים קודם עם רופא הילדים, שיחליט איך ומתי להכניס את האלרגנים, ולפעמים יפנה לבדיקה או לחשיפה מבוקרת במרפאת אלרגיה.

ה-NHS מוסיף שגם כשיש היסטוריה משפחתית של אלרגיה למזון, אקזמה, אסתמה או קדחת השחת, כדאי להתייעץ לפני שמתחילים.

חשוב: התייעצות לא אומרת דחייה. אצל תינוקות בסיכון, דווקא חשוב לא לחכות יותר מדי, ולכן כדאי לשאול כבר בביקור של 4 חודשים בטיפת חלב או אצל רופא הילדים.

סימנים של תגובה אלרגית

משרד הבריאות מתאר תסמינים שמופיעים בדרך כלל תוך דקות ועד כשעתיים מהחשיפה. ה-NHS מציין שבאלרגיה לחלב פרה התסמינים יכולים להופיע גם אחרי עד 3 ימים.

תסמינים קלים:

• פריחה או סרפדת (חבורות אדומות ומורמות) על העור, וגרד.
• נפיחות קלה בשפתיים או סביב הפה.
• נזלת, עיטושים, עיניים אדומות ודומעות.
• כאב בטן, בחילה, הקאה אחת.

אצל תינוקות, ה-AAP מוסיף סימנים שקל לפספס: שפשוף עיניים, הוצאת לשון חוזרת, בכי מוגזם, קשת בגב או רפיון.

לא כל אודם הוא אלרגיה. ה-AAP מציין שמזונות חומציים, כמו עגבניות או הדרים, יכולים לגרום לגירוי מקומי בעור סביב הפה, בלי קשר למערכת החיסון.

אם מופיעה תגובה קלה: מפסיקים לתת את המזון, מצלמים את הפריחה ורושמים את השעה ואת מה שהתינוק אכל, ופונים לרופא הילדים לפני שמנסים שוב. אל תיתנו תרופה בלי הנחיה של רופא, ואל תוציאו מהתפריט קבוצת מזון שלמה על דעת עצמכם.

חירום: סימני אנפילקסיס ומה עושים

אנפילקסיס היא תגובה אלרגית קשה ומהירה שמסכנת חיים. לפי משרד הבריאות, הגורם הנפוץ ביותר לאנפילקסיס אצל תינוקות וילדים הוא אלרגיה למזון, והיא יכולה לקרות גם אחרי כמות קטנה.

מתקשרים מיד למד"א, 101, אם מופיע אחד מאלה:

• קשיי נשימה, שיעול חוזר, צפצופים או קול צרוד.
• נפיחות בלשון, בשפתיים או בפנים.
• חיוורון או הכחלה, רפיון, ישנוניות פתאומית או איבוד הכרה.
• הקאות חוזרות.
• תסמינים בשתי מערכות גוף או יותר יחד, למשל פריחה מפושטת וגם הקאה, או פריחה וגם שיעול.

משרד הבריאות מנחה שבתגובה קשה, או בתגובות קלות בשתי מערכות גוף או יותר במקביל, נותנים מיד זריקת אפינפרין (אדרנלין) אם יש, מתקשרים למד"א ומפנים למיון. בחשיפה ראשונה בבית בדרך כלל אין מזרק, ולכן הצעד הראשון הוא להתקשר ל-101 ולפעול לפי ההנחיות שלהם. בינתיים החזיקו את התינוק בשכיבה, ואם הוא מקיא, על הצד.

שמרו בטלפון את דף מידע החירום עם הנחיות מד"א, ושקלו קורס עזרה ראשונה לתינוקות. ילד שאובחן עם אלרגיה שעלולה להחמיר לאנפילקסיס יקבל מרופא הנחיה להחזיק תמיד מזרקי אפינפרין בתוקף.

לשמור על חשיפה קבועה

זה החלק שהכי הרבה הורים מפספסים. ה-AAP וה-NHS מדגישים שאחרי שאלרגן הוכנס ועבר בשלום, הוא צריך להפוך לחלק רגיל מהתפריט, באופן קבוע ולא חד-פעמי. חשיפה אחת ואז הפסקה של כמה חודשים לא נותנת את ההגנה שהמחקרים מצאו.

כמה רעיונות שעוזרים:

• טחינה מדוללת על ירקות או בתוך קציצה רכה.
• ביצה קשה מעוכה בארוחת בוקר, או בתוך פנקייק רך.
• יוגורט לא ממותק כקינוח.
• דג מבושל ומפורק פעם בשבוע בארוחה המשפחתית.

על בניית תפריט מגוון לפי גיל תוכלו לקרוא במדריך תפריט מוצקים לפי גיל.

לתעד כל טעימה ותגובה

כשמכניסים מזון חדש כל כמה ימים, תוך כמה שבועות כבר קשה לזכור מה נכנס, מתי ואיך התינוק הגיב. רשימה פשוטה פותרת את זה, ואם מופיעה תגובה, היא נותנת לרופא בדיוק את המידע שהוא צריך: מה התינוק אכל, כמה, מתי ומה קרה אחר כך.

ביומן של ליה יש יומן טעימות: רושמים את המאכל והכמות, מסמנים אם הוא אלרגני (ביצה, בוטנים, שומשום, חלב, אגוזים, דגים, גלוטן או סויה), ובוחרים איך התינוק הגיב. בשדה ההערות אפשר לכתוב אם הופיעה פריחה או כל דבר אחר. כך בסוף החודש רואים במבט אחד אילו אלרגנים כבר נכנסו לתפריט ואילו עוד מחכים.

ואם אתם בתחילת הדרך, בעמוד תינוק בן 6 חודשים תמצאו מה עוד קורה בגיל הזה.